הקדמה

במהלך החודשים יולי-נובמבר מתקיימת נדידה במקסיקו של כרישי לוויתן שמגיעים לאזור ואיתה מגיעה האטרקציה העונתית – שנורקלים עם כרישי לוויתן.

יש כמה יעדים מהם ניתן לצאת לאטרקציה, אני יצאתי מהאי איסלה מוחרס בסוף יולי.

רשויות החוף מגבילות את השעות שמותר לחפש אותם ורוב הזמן הייתה סביבנו סירת משטרה שדאגה שהכל מתנהל כראוי. (או לפחות שזה יראה ככה)

תחילת היום

את האטרקציה התחלתי בשעה 8 בבוקר בנקודת מפגש בנמל קטנטן על אחד החופים. שם פגשנו את חסוס הקפטן של הסירה שלנו ואת הצלם-מדריך שלנו שאני לא זוכר את השם שלו - נקרא לו הרנן.

בפועל עד שיצאנו היה 9:30 – הבוקר הכריע והיינו זקוקים לקפה קודם.

השיט

את השיט מתחילים עם תדריך על מה מותר ומה אסור ואיך צריך להתנהל. כריש הלוויתן הוא חיה מוגנת שצריך לשמור עליה ולכן אסור לשים דברים כמו אלטוש, קרם הגנה ותכשירים אחרים בגלל כימיקלים שמכילים.

משם יוצאים לשעה וקצת שיט עד שמגיעים ללב ים. מסביב לא רואים כלום מעבר למים מדהימים ואולי עוד כמה סירות באופק. השיט עובר ממש חלק בשלב הזה.

אחד הדברים הכיפים שיש באטרקציות במקסיקו הוא שתמיד מביאים לסירה כחלק מהסיור מלא מים, שתיה קרה, בירות ולפעמים גם אלכוהול כבד יותר לחיזוקים (תלוי מדריך).

החיפושים

מפה מגיעים לשלב הקשה שהכל תלוי במזל. הסירה עוברת למהירות איטית והמדריך מבקש להסתכל מסביב ולהתחיל לחפש משהו שנראה כמו כריש לוויתן במים.

מה החלק הקשה? בגלל הורדת המהירות, הסירה הופכת להיות פחות יציבה ומרגישים כל גל קטן שעובר מתחת – ועם זה מתחילות בחילות.

יש ימים שיש מלא כרישי לוויתן ויש ימים שלא מוצאים בכלל. היתרון הגדול הוא שכל סירה מחפשת באזור אחר ויש שיח בין הקפטנים. הראשון שמוצא קורא לשאר ואז נוצר תור של סירות שממתינות לפי הסדר לעשות שנורקלים.

למזלי היה לנו יום קצת קשה ולקח לנו שעה וחצי למצוא את שני כרישי הלוויתן הראשונים. בשלב מסוים נמאס מההמולה מסביב והם החליטו לרדת לעומק ולהיעלם מבלי שכולם הספיקו את השנורקלים.

חיפושים 2

זה השלב שמתחיל להיות קשה בו. אחרי הרבה זמן על הסירה אנשים מתחילים לחטוף בחילות ומחלות ים. למזלנו אף אחד לא הקיא.

אני בשלב הזה נרדמתי בשמש לאיזה חצי שעה. קצת התייבשתי והייתי בטוח שאני הולך להקיא אבל כשקמתי הרגשתי ממש טוב – ואז קרה הדבר הכי טוב שאפשר לבקש: מצאנו עוד כריש לוויתן!

עכשיו מתחיל החלק הכיף, איך זה פועל? שמים חליפת הצלה, לוקחים שנורקלים וסנפירים מהסירה ומתיישבים על הקצה וממתינים בזמן שחסוס מקרב אותנו לכריש. בהוראה וליווי של הרנן קופצים כל פעם למים בזוגות ומתחילים לשחות לכיוון הכריש.

משלב הקפיצה עוברים לשחיה יחסית מהירה כי צריך לשמור על קצב טוב כדי לא לאבד את הכריש אבל הציוד לא הכי וואו אז מה שקורה בפועל זה ששוחים ומסדרים את הסנפירים ויש קצף מהקפיצה אז קצת קשה להסתכל תוך כדי.

בו זמנית הרנן מצלם ונותן הוראות - לאיפה לשחות ומה לעשות עד שפתאום מאטים קצת ורואים את היצור העצום הזה שוחה במרחק נגיעה וכמובן שאני כמעט נכנסתי בו.

ככה זה ממשיך עד שהכריש מחליט שחלאסנה ויורד למעמקים או שוחה מהר יותר ממה שאנחנו יכולים לשחות.

ככה עולים לסירה, עוקבים אחריו עוד קצת ואז עוד 2 אחרים יורדים.

זה ממש תלוי הספק וכמה כרישים יש אבל אצלנו היו 2 סבבים לכל אחד.

סיום

מפה מפליגים חזור והפעם בקצב טוב והסירה יציבה. בשלב הזה כמובן שכולם נרדמו. הגענו לחלק מהחוף הצפוני שאפשר להכנס אליו עם השנורקלים לראות דגים בזמן שמכינים לנו סביצ׳ה טרי ומביאים לנו בירות.

ראינו שם חתול ים והיה נחמד להתרעננות ומשם חזרנו בחזרה לנמל שלקחו אותנו ממנו.

סיכום

עד האטרקציה היו לי 2 פחדים - להיות באמצע הים וחיות ים גדולות. על שתיהן התגברתי וזאת הייתה אחת החוויות היותר כיפיות ומיוחדות שעשיתי. זה לא במקום מוגדר או סגור שהם כלואים בו – ממש שטים ללב הים לחפש אותם.

חוויה קלילה, כיפית וכריש לוויתן הוא פשוט חיה יפהפיה. אני ממליץ ללא ספק לכל מי שמוצא את עצמו בעונה שם ללכת. מבחינת עלות - עלה לנו 1600 פזו (שמעתי על יותר ושמעתי על פחות) נכון לסוף יולי 2025. כמובן שהתמונות לא היו כלולות בתשלום אבל התמקחנו עם הרנן ככה שבסוף כל אחד הוסיף 150 פסו.