הקדמה

סלאר דה אויוני (Salar de Uyuni) הוא אחד המקומות שהכי מייחדים את בוליביה – מדבר המלח הגדול בעולם. יש כמה דרכים לצאת אליו והן משתנות בעיקר במשך הטיול ובמקומות שעוברים בהם.

את היציאה לסלאר עשיתי דרך טופיזה (Tupiza), רק במסלול הפוך: במקום להתחיל בטופיזה ולסיים באויוני – התחלתי באויוני וסיימתי בטופיזה, בגלל הקרבה לגבול הארגנטינאי

חיפוש קצר באינטרנט יביא לכם פירוט יותר רחב על ההבדלים בין המסלולים. כן אגיד שהמסלול דרך טופיזה יותר ארוך, והמטרה זה לראות גם את הנופים של טופיזה.

המסלול היה אמור להיות ארבעה ימים, אבל בגלל מחלת גבהים של אחד מחברי הקבוצה - היום השלישי נחתך וקיצרנו את הטיול.

היום הראשון

את היום הראשון התחלנו ב-5:30, אחרי נסיעה קשוחה (שכמובן ישנתי בה) מסוקרה לעיירה אויוני. אחרי עצירה בבית קפה לכמה מנות קפאין ועקיצה קלה בציינג׳, הכרנו את ניקולאס, הנהג-מדריך שלנו לימים הקרובים ויצאנו לדרך.

בית קברות

לפני שאתם מרימים גבה, הספתח לטיול מתחיל בבית קברות לרכבות. האתר מכיל מלא רכבות חלודות שאפשר לעלות עליהן, להצטלם בתוכן, לידן או עליהן. חוץ מזה, יש שם רובוטריקים ועוד כמה דמויות מוכרות, שכולן עשויות מחלקי רכבות - כי למה לא.

כניסה לסלאר

שעה וחצי בערך נסיעה משם מגיעים לכניסה למדבר עצמו, ל-Dakar, המקום המפורסם עם הדגלים. לצערי לפני שהגענו לשם דגל ישראל הוסר על ידי שונאינו ולא היה לנו אחד חדש לשים במקום.

שם עשינו קצת תמונות והמשכנו ליעד הבא.

איסלה אינקוואסי

משם הגענו לאי איסלה אינקוואסי (Isla Incahuasi) באמצע המדבר, עם קקטוסים ענקיים שמכסים אותו. עצרנו שם לארוחת לצהריים, ואז יצאנו לסיבוב של בערך חצי שעה על האי עד נקודת התצפית. ההליכה יחסית קלה להגעה למי שרגיל לגובה, ומהפסגה מקבלים נוף של 360 מעלות על המדבר – נוף לבן שלא נגמר. בחלק מהמקומות אפשר לראות הרים באופק ששוברים את האינסופיות.

שקיעה

משם המשכנו עוד בנסיעה, עצרנו וחיכינו לשקיעה. תוך כדי יצאנו לכמה תמונות וזרמנו עם האווירה - תרתי משמע, הייתה רוח טירוף. השקיעה לא הייתה הכי מרגשת בעולם אבל יצאו משם אחלה תמונות.

היום השני

זריחה

היום השני התחיל ב-4:40 עם לחם, ריבה ותה. משם יצאנו שוב לסלאר, הפעם בשביל הזריחה. היא התחילה כבר תוך כדי הנסיעה – והצבעים שהתחילו לכסות את השמיים היו מטורפים.

בניגוד ללילה כמעט לא הייתה רוח, אבל היה קר. קר והרבה יותר יפה.

תצפית וולקן אויאגווה

משם נסענו כמה שעות לתצפית של הר הגעש אויאגווה (Volcán Ollagüe). בדרך לשם עצרנו בכפר בדרך להתרעננות ולקניית בירות שמכינים במקום - בטעם קקטוס וקינואה.

התצפית הייתה יפה ושלווה. נוף מדברי עם הר געש פעיל בצבע אפור - לבן ברקע. מקום שקט ממש, פשוט שקט וטבע (ו-Wifi למי שבקטע)

ההר געש פעיל (לא התפרץ אלפי שנים) אבל אפשר לראות אותו מעשן לפעמים.

לגונה קניאפה

משם נסענו ללגונה הראשונה להיום, לגונה קניאפה (Cañapa) שם ראינו חיה שתלווה אותנו עד טופיזה - פלמינגואים. מסלול של 10 דקות הליכה פחות או יותר (בפועל 40 דקות עם תמונות) בו רואים מלא פלמינגואים ולגונת מלח יפה.

הלגונה המסריחה

אז חשבנו ששם היה יפה עם הפלמינגואים וטעינו. נסיעה של רבע שעה הביאה אותנו ללגונה הדיונדה (Hedionda, מסריחה בספרדית) - לגונה שקטה ויפה שצריך לעבור מחסום צבאי בשבילה - שם גם אכלנו ארוחת צהריים.

בניגוד ללגונה הקודמת, כאן הפלמינגואים הרבה יותר קרובים ואפשר לתפוס תמונות יותר יפות שלהם.

מקור השם של הלגונה הוא בגלל שיש בה גופרית - מסריחה. יש כמה לגונות עם השם הזה בבוליביה.

אבן העץ

אז אחרי הארוחת צהריים הלכנו לראות אבנים וולקניות - בנות מיליוני שנים שזכו לצורתן המיוחדת בגלל רוחות וסופות חול ששחקו את הסלע. האבן קיבלה את השם שלה מהצורה שלה.

המקום מגניב, אבל בגלל שלא קיבלנו הסבר בכלל באותו רגע זאת החוויה הייתה פשוט צפיה באבנים במדבר. מאמין שמי שיקבל הסבר יתעניין יותר. בגלל תקשורת לקויה עם המדריך ששלח אותנו החוצה בזמן שהוא נשאר באוטו הלכנו לתוך המדבר עוד חצי שעה לכיוון. מיותר אבל מצחיק (משום מה היו שם עקבות של עוד אנשים)

ההיילייט של היום

20 דקות נסיעה מהאבנים הגענו למקום מיוחד ביופיו.

ללגונה קוראים לגונה קולורדה (Colorada) בגלל צבעיה הרבים. בלגונה יש הרבה מינלרים, משקעים ואצות - אלו מביאים לה את הצבעים המיוחדים האלה.

ובדעה אישית - הלגונה הכי יפה שראיתי עד כה ואחד הנופים היפים שראיתי בכללי. מקום סופר מיוחד (וקר).

ההוסטל

בדרך להוסטל ראינו גייזרים חמודים והיה קפוא אז המחסור בתמונות בהתאם.

ההוסטל מגניב והוא נמצא במקום מרוחק באזור שממש קר בלילה. לנו השמיכות עזרו והיה ממש נעים - הבנתי שיש עונות שיותר קר.

2 דברים על ההוסטל:

1. החשמל בו פועל על גנרטור במשך 3 שעות.
2. מחוץ להוסטל במרחק 200 מטר בערך יש בריכה מחוממת טבעית שיושבת על לגונה ואפשר להכנס אליה כל הזמן.

היום השלישי

כמו שהבנתם בהתחלה, הטיול לא הלך כמתוכנן. בכל זאת ניסינו ועשינו דברים ביום הזה שדווקא אולי מייחדים את החוויה קצת.

הדרך ביום השלישי הייתה מדהימה – נופים מדבריים מיוחדים עוצרי נשימה. היינו הרכב היחידי על הכביש רוב הדרך.

לגונה Collca ו-Hedionda

התחלנו את הבוקר עם כמעט 3 שעות נסיעה ליעד הראשון שלנו - 2 לגונות צמודות, Collca ו-Hedionda (לא זאת של אתמול). התחלנו בקטנה מהן, Collca – לגונה שקרויה על שם המינרל שיש בה. גם פה יש פלמינגואים, אבל משמעותית פחות.

משם נסענו ללגונה hedionda (אחרת) - לגונה יפה, היה בחלק קטן ממנה שכבת קרח ממש דקה שנוצרה בלילה.

בשתי הלגונות מינרלים רבים שמקנים להן צבעים.

עצירת דרך 1

אחרי חצי שעה נסיעה, היקום סימן לנו לעצור בעזרת עדר למות שחצה את הדרך. כמו הרעת צאן שלהן גם הן לא היו כל כך נחמדות ופחות התחברו לזה שיצאנו מהרכב לצלם אותן. במזל זה לא התדרדר ליריקות.

סיפור דרך 1

אחרי כמה דקות נסיעה הנהג עוצר ויוצא מהרכב לכמה דקות שאחריהן פתחנו בשיעור בוטניקה קטן. הוא חזר עם צמח בשם צ׳אצ׳ה קומה (Cacha Coma). זהו צמח שגדל רק שם ויש לו ריח חריף שפותח את דרכי הנשימה. הוא משמש לעזרה עם מחלת גבהים ואם מכינים ממנו תה הוא יכול לעזור גם עם כאבי בטן.

עצירת דרך 2

העצירה הבאה שלנו הגיעה אחרי שעה נסיעה. הפעם אני יזמתי. הגענו למקום עם נוף מדברי יפה ובגווני חום-אפור שפשוט מדהים להתיישב מולו. עצרנו לכמה דקות אבל הרוח שם הכריעה אותנו והמשכנו במסלול

ארוחת צהריים

לארוחת הצהריים הגענו ל-Pueblo fantasma (עיירת רפאים) מקום שהוקם תחת שליטת הספרדים ושימש למכרות של כל המשאבים שיש שם באזור (שהיה נחשב מאוד עשיר בהם) כל התושבים עזבו והקימו עיירה חדשה וזאת נשארה שבורה ונטושה.

סיפורי דרך 2

אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לטופיזה ואחרי 3 שעות הגיע הזמן להפסקה. הפעם פגשנו את מריה, אישה בוליביאנית נחמדה שחיה באחד הכפרים הסמוכים. אותה ליווה עדר למות. דיברנו איתה כמה דקות והיא צחקה שיש לנו שאלות של תיירים.

עצירת דרך 3

את העצירה הכמעט אחרונה שלנו ליום הזה עשינו כמה שעות אחרי לצפיה בשקיעה - תצפית עילית על עמק בין הרים עם הרבה צבעים שמתכנסים ביחד לנוף מדהים.

ארוחת ערב

למרות קיצור הטיול שלנו, למדריך שלנו היה חשוב שעדיין נעשה את הארוחת ערב הזאת ביחד - אז הוא לקח אותנו לבית של המשפחה שלו בטופיזה, שם הם הכינו לנו אוכל, ישבנו איתם והוא הכיר לנו את המשפחה שלו. חוויה מגניבה לגמרי.

סיכום

דבר שהיה מאתגר בכתיבה של הפוסט הזה: Tupiza Tours, החברה שיצאנו דרכה לא הכי עמדה בהבטחות. בפועל בקושי קיבלנו הסברים על האתרים שביקרנו בהם ובגלל זה רוב ההרחבות כאן נוספו רק בדיעבד.

בנוסף לזה, התקופה הייתה פחות טובה מבחינת אפקט המראה המפורסם - היה רק אזור אחד עם מים. למרות שסיכמנו עם הסוכנות על הגעה לשם, הנהג לא עודכן וזה לא קרה.

ועדיין הנופים המדבריים שהגיעו אחרי הסלאר גרמו לו להרגיש כמו חלק קטן מהטיול והיו יותר מרשימים.

בשורה התחתונה אני ממש ממליץ על יציאה לסלאר דרך טופיזה. הייתי מוודא את הסוכנות יותר טוב – כולל שיקחו לחלקים טובים בסלאר עצמו ועניין המדריך.

עם כל זה עדיין היינו במקומות יפים שקשה-ספק בלתי אפשרי להגיע אליהם אם לא כחלק מהסיור הזה והיה מדהים.